<h1>מרדכי סימן תרצ"ו</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין גרסינן בירושלמי דפירקין, ריקוד עוקר רגלו אחת ומניח אחת, קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת. א"ר אלעזר, כל משמיעי קול בשבת אסורין, ר' שמואל בר רב יצחק סבי אקושא דבי כנישתא הוה, פי', זקני היה חזן בית הכנסת הדופק לבית הכנסת כניהוג השמש בימינו, ונראה דאהא סמכינן לדפוק על הפתחים בשבת להקיץ את הקהל לבית הכנסת. ולית הלכתא כאמוראי דפליגי עליה דר' שמואל בר רב יצחק. וגרסינן בפרק בתרא דעירובין (ק"ד ע"א), עולא איקלע לבי רב מנשה וכו' עד א"ל רבה לא אסרו אלא קול של שיר בלבד. והלכתא כוותיה דרבה, דכולה סוגיא טרחינן לפרוקיה אליביה, וגם משמע התם דאמימר לא חייש לאולודי קלא. וכתב רבינו אבי העזרי, דטיפוח וריקוד לא אסרו אלא לישראל, אבל גוי המנגן בכלי שיר בבית הנשואין, אפילו אם ישראל יאמר לו לעשות בשבת, שרי, כי אין שמחה לחתן ולכלה בלא בכלי שיר, ואיסור מדרבנן שרי במקום מצוה, כדמוכח, פרק הדר (עירובין ס"ז ע"ב), גבי ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה. וכ"ש כאן שאינו אסור אלא משום גזירה אפילו לישראל, שלא נחוש אם גוי מטיב נגן בכלי שיר אפילו אם ישראל מצוהו לשורר בכלי שיר. וגם האלפסי פסק בפרק בתרא דעירובין כדפרישית. אבי"ה.
